עבודת בני הזוג בעסק המשפחתי

עבודת בן או בת הזוג בעסק המשפחתי , האם במעמד שכיר/ה או עצמאי?

(מאמר זה דן במסגרת היחסים בין בני הזוג בעסק יחיד ולא במסגרת חברה בע"מ)

 עבודת בני זוג בעסק משותף היא דבר שכיח ורצוי.

ניקח לדוגמא אשת קבלן שיפוצים עצמאי שממלאת תפקיד של מזכירה ופקידה בבית העסק.

 אין מניעה חוקית כי בעסק של בן או בת הזוג או משותף לשניהם , אחד מבני הזוג יחשב במעמד של  שכיר עם כל הזכויות והחובות הנוגעות בדבר.

בנוסף  בן או בת הזוג יכולים ליהנות ממעמד של עצמאי בעסק כנ"ל  תוך כדי ביצוע יחס חלוקה מלאכותי של ההכנסה (הרווח השנתי) , לדוגמא  בשיעור של מחצית , רבע או שליש. שני בני הזוג ישלמו דמי ביטוח כעצמאיים.

מעמד ה- "שכיר" נוח מבחינה טכנית , קל ליישום , מקנה הכנסה חודשית קבועה ואינו סובל מבעיות של מעמד ה- "עצמאי" כגון חלוקת הכנסה שרירותית , מקרים של הפסד בעסק והכנסה שנתית מעל תקרת הפטור.

מעמד העצמאי:

מעמד זה מעוגן בתקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) התשל"א-1971.

בסעיף קטן (א) לאותה תקנה נקבע כי בני הזוג רשאים לקבוע את שיעור חלוקת ההכנסה ביניהם אם ההצהרה הוגשה עד 30 באפריל של אותה שנת מס ובלבד ששיעורי החלוקה יהיו מעוגלים ל-10 האחוזים הקרובים ביותר.

במידה ולא הוגשה הצהרה במועד תחולק ההכנסה בשיעור של שליש ושני שליש.

הכנסה בשיעור של שליש תיוחס למי מבני הזוג שנחשב ה- "שכיר".

תהיה לכל אחד מבני הזוג זכאות מלאה לגמלאות ולמעט גמלת דמי אבטלה ופשיטת רגל.

מעמד השכיר:

ברגע שבני הזוג בחרו להיחשב כשכירים , קרי יונפק תלוש שכר על בסיס תשלום חודשי, יומי או שעתי, תחול חובת ההוכחה על כתפי בני הזוג כי חלו יחסי עובד ומעביד על פי מבחני הפסיקה וכי אין מדובר בעזרה משפחתית.

במידה ויקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי כי לא חלו יחסי עובד ומעביד , דין כל תביעה בתחום יחסים אלו להידחות , לדוגמא דמי לידה , דמי אבטלה וכו'.

בהתאם לתקנה 24 הנ"ל , גישתו של המוסד לביטוח לאומי, המקובלת כיום, היא , כי אישה, העובדת בעסק של בעלה, אינה יכולה לעבוד בו במעמד שכירה אלא רק במעמד מבוטחת עצמאית שהכנסתה מחושבת לפי יחס חלוקה.

בגלל היחסים המיוחדים הקיימים בעסק בין בעל לבין אישתו העוסקים יחדיו בעסק ובגלל אי היכולת של המוסד לביטוח לאומי לבדוק, אם הכנסתה של האישה היא הכנסה ממשכורת או בעצם היא חלוקת רווחים – ממעט המוסד לביטוח לאומי לאשר בקשות מסוג זה, ולכן ההנחיה היא לא להכיר בבן-הזוג העובד בעסק  כשכיר.

אם יוכל המבוטח "לשכנע", כי העסקתה של אשתו בעסקו כשכירה היא מוצדקת, וכי תשולם לה משכורת העומדת בתנאים, אשר נקבעים על יסוד יחסי עובד-מעביד בהתאם לדיני העבודה, יוכל המבוטח להעסיק את אישתו בעסקו.

יש להוכיח, כי  בת הזוג תעמוד בתנאים האלה:

1.   האישה תעבוד בעבודה מסוימת, שעליה תשולם לה משכורת ריאלית, שאינה קשורה כלל לתוצאות העסקיות של עסקו של המבוטח וליחסים המיוחדים הקיימים ביניהם.

2.   המשכורת תשולם לאישה כל חודש במועד קבוע, כנהוג כלפי עובד שכיר רגיל בעסק.

3.   על המשכורת ישולמו תשלומים סוציאליים מקובלים. למשל, פנסיה , קרן השתלמות וכו'.

4.   יוצג הסכם עבודה או הודעה בדבר תנאי עבודה.

5.   יש פיקוח על העבודה ובת-הזוג כפופה למרותו של המעסיק , בעלה.

6.   האישה תהיה זכאית לימי הבראה, מחלה ולימי חופשה, כנדרש בדיני עבודה.

7.   יוצג כרטיס נוכחות בעבודה.

חשוב לדעת כי למבוטחת שכירה תהיה זכות  לביטוח מפני אבטלה ופשיטת רגל. ׁׁ(חוקרי ביטוח לאומי יתמקדו במיוחד בבדיקת קיום היחסים בעת הגשת תביעה לדמי אבטלה)

לסיום , האישה הנשואה השכירה, אשר עובדת כשכירה בעסקו של בעלה, חייבת לוודא שהיא, אכן, עומדת ביחסה עם בעלה בהגדרת יחסי עובד-מעביד. זאת, מכיוון שחוקרי המוסד לביטוח לאומי יגיעו אליה ואל בעלה כדי להחליט בעניינה מבחינת זכויותיה על פי חוק הביטוח הלאומי רק כשהיא תתבע גמלה כלשהי – דמי לידה, דמי אבטלה וכו'.ורק אז  ידונו במעמדה במפעל או בעסק.